Jewish Path

"למדתי שלוש שנים עם הרב שלי. החלק הקשה ביותר לא היה העברית או ההלכה, זו הייתה ההמתנה. היו רגעים שהרגשתי שאני לא מתקדמת. אבל כל שבת ששמרתי, כל ברכה שאמרתי עם יותר כוונה מהפעם הקודמת, הזכירה לי שזה לא על קו הסיום. ביום שירדתי למקווה, לא הרגשתי שאני הופכת למשהו חדש. הרגשתי שסוף סוף חזרתי הביתה למשהו שתמיד היה שלי."

"בעלי יהודי, אבל לא בגלל זה התגיירתי. בהתחלה חשבתי שכן: בשביל המשפחה, בשביל הילדים. אבל אי שם במהלך השנה השנייה של הלימוד, לימוד תורה הפך לצורך שלי. מצאתי את עצמי מחכה לשבת יותר מכל דבר אחר בשבוע. כשבית הדין שאל על המוטיבציה שלי, אמרתי את האמת: באתי בגלל אהבה, אבל אני נשארת בגלל אמונה. הם ראו את זה, וזה מה שחשב."

"גדלתי בלי שום דת. מצאתי את היהדות דרך ספר: 'להיות יהודי' של הרב חיים דונין. משהו פשוט התחבר. פניתי לשלושה רבנים לפני שמצאתי אחד שהסכים לקחת אותי. שני הראשונים סירבו, ומאוחר יותר למדתי שזה מסורתי. שמרתי כשרות שנה לפני שהגיור הושלם. הקהילה שהצטרפתי אליה הפכה למשפחה שלי. הרב המלווה שלי אמר לי בסוף: 'לגר צדק יש מקום מיוחד. בחרת בזה עם כל הלב.'"

"גיליתי שיש לי שורשים יהודיים דרך מחקר גנאלוגי. סבתא רבה שלי ברחה מאירופה והסתירה את זהותה. כשגיליתי את האמת, משהו זז בתוכי. רציתי לתבוע בחזרה את מה שאבד. תהליך הגיור לימד אותי שיהדות לא עוברת דרך DNA, היא חיה דרך מצוות, קהילה ומחויבות מכוונת. כשעמדתי במקווה, הרגשתי מחוברת לדורות שמעולם לא הכרתי."

"פחדתי מבית הדין. למדתי כל שאלה אפשרית, תרגלתי את העברית שלי עד 2 בלילה. כשסוף סוף ישבתי מולם, ראש בית הדין חייך ואמר: 'תירגע. אנחנו כבר יודעים שאתה מוכן. אנחנו רק רוצים לשמוע את הלב שלך.' הם שאלו מה יהדות אומרת לי. דיברתי על שבת, איך שקט ונרות לימדו אותי על אלוהים יותר מכל שיעור תיאולוגיה. הם קיבלו אותי בדמעות בעיניים."