מה רשום בתוך המזוזה?

בתוך בית המזוזה צריך להימצא קלף כתוב ביד, המכיל שתי פרשיות מהתורה: שמע, דברים ו:ד–ט, והיה אם שמוע, דברים יא:יג–כא. השולחן ערוך קובע לכתוב שתי פרשיות אלו על גיליון אחד (יו״ד רפח:א). הן מבטאות את ייחוד ה׳, אהבת ה׳, קבלת מצוותיו, ואת הציווי להניח דברים אלה על מזוזות הבית.

הקלף הוא העיקר; בית נאה אינו יכול להחליפו. לכתיבה יש דרישות הלכתיות, ולכן קניית בית והכנסת העתק מודפס אינה קיום המצווה (רמב״ם, הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה ה:א). יש להשיג את הקלף מסופר או מספק אמין שיכול לאשר את כשרותו.

מנהגי ההתקנה משתנים. השולחן ערוך פוסק שהקלף מונח במאונך; הרמ״א ממליץ על הטיה כדי להתחשב בדעות החולקות (יו״ד רפט:ו). מכאן נובעת ההבחנה המוכרת בין הנחה אנכית ספרדית לבין הנחה אלכסונית אשכנזית. מזוזה בבית פרטי נבדקת פעמיים בשבע שנים (יו״ד רצא:א), ולא נותרת ללא בדיקה לזמן בלתי מוגבל משום שבית המזוזה נראה שלם.

בית דין עשוי לשאול אילו פרשיות נמצאות בפנים, או לבקש להבחין בין הקלף לבית המזוזה. טעות נפוצה היא להתייחס אליה כקמע מגן מאגי. הרמב״ם דוחה הוספת שמות מלאכים או לחשים בתוך הטקסט, הממירה את המצווה לקמע (הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה ה:ד). תכליתה היא קיום נאמן וזיכרון ה׳.