מתי מניחים תפילין?

תפילין הם בתי הזרוע והראש המכילים ארבע פרשיות מהתורה. משמעותם כוללת כיוון הלב והדעת כלפי ה׳ וזכירת יציאת מצרים (שולחן ערוך, או״ח כה:ה). נוהגים להניחם בתפילת שחרית בימות החול; השולחן ערוך מדגיש במיוחד את הנחתם בזמן קריאת שמע ותפילה (או״ח כה:ד).

הזמן המוקדם הרגיל הוא כאשר אור היום מאפשר להכיר מכר במרחק ארבע אמות, הנקרא משיכיר (או״ח ל:א). אין זה בהכרח הנץ החמה או שעה קבועה בשעון לאורך כל השנה. יש להיוועץ בלוח זמנים מקומי. הלילה אינו הזמן הרגיל להנחתם (או״ח ל:ב).

אין מניחים אותם בשבת וביום טוב, משום שימים אלה הם עצמם אות של ברית (או״ח לא:א). בחול המועד קיים הבדל של ממש: השולחן ערוך אוסר הנחתם, ואילו הרמ״א מביא הנחתם עם ברכה הנאמרת בלחש (או״ח לא:ב). המנהג הספרדי הולך בדרך כלל אחר הדעה הראשונה; הקהילות האשכנזיות נחלקות. בארץ ישראל המנהג הרווח, גם בקרב אשכנזים, הוא שלא להניח תפילין בחול המועד. לקהילות הנוהגות להניחם, המשנה ברורה ממליץ לעשות זאת ללא ברכה בשל המחלוקת (לא:ח).

בית דין עשוי לשאול האם החמצת שחרית פירושה החמצת ההזדמנות כולה. היום נותר הזמן הרלוונטי, ולא רק תפילת הבוקר (או״ח ל:א–ב). טעות נפוצה היא להניח שמנהג אחד בחול המועד הוא אוניברסלי. יש לברר את מנהג קהילתכם ולא להעתיק מתפלל אחר.