ממה מורכב התנ"ך?

תנ״ך הוא ראשי תיבות של תורה, נביאים וכתובים. אלו עשרים וארבעה ספרי התורה שבכתב במניין המסורתי היהודי (בבא בתרא יד ע״ב; שולחן ערוך, יו״ד רמו:ד). מניין זה מקבץ חלק מהחיבורים באופן שונה מהרבה מהדורות מקרא באנגלית; למשל, שנים עשר הנביאים הקטנים נחשבים לספר אחד.

בבא בתרא יד ע״ב דן בספרים אלו ובסדרם. ידיעת החלוקה מסייעת לאתר קריאה בציבור או פסוק מצוטט: מגילת אסתר וספר תהלים שייכים לכתובים, ולא לחמישה חומשי תורה. ציון כגון דברים ו:ד מציין ספר, פרק ופסוק; אין זה ציון לדף גמרא או לספר הלכה.

בית דין עשוי לשאול כיצד נבדלת התורה שבכתב מהתורה שבעל פה. השולחן ערוך מבחין בין לימוד מקרא, משנה וגמרא, לרבות הבנת אופן הסקת ההלכות ויישומן (יו״ד רמו:ד). לפיכך, היהדות האורתודוקסית אינה רואה בפסוקי מקרא בודדים מערכת הלכתית מספקת כשלעצמה. טעות נפוצה היא ההנחה שהמילה תורה פירושה תמיד כל עשרים וארבעת הספרים. בהקשר קריאת התורה השבועית הכוונה לחמשת חומשי משה.